כאשר קראתי את עבודת הסמינריון של תמר נויטל חשבתי שבמילה "המונישית", נפלה טעות והאות שין הוקלדה בשוגג. לאחר שראיתי כי המילה מופיעה מספר פעמים הבנתי שהטעות היא שלי...
תמר נויטל טוענת שקיימים שלושה סוגי תקשורת מסורתיים: תקשורת בין אישית (בין שני אנשים), תקשורת קבוצתית (קבוצה גדולה וקטנה) ותקשורת המונים (מול אנשים רבים מאד, בדר"כ במדיה).
הבלוג לטענתה, הוא צורת התקשרות חדשה, הכוללת בתוכה את שלושת סוגי התקשרות, ובעל הבלוג יכול לבחור אם לתקשר עם אדם אחד, עם קבוצה או עם המונים.
אהא! המונישית זה צירוף של שתי מלים: המונית+ אישית. למה לא אמרת את זה קודם... :)
מתוך ההתנסות שלי בקורס, אני יודעת שההעדפה שלי לגבי השימוש בבלוג היא בין אישי וקבוצתית, אך לא המונית. אני חושבת שיש משהו מקסים בבלוג שמאפשר כתיבה ספונטאנית ולעתים רגשית, אם הייתי יודעת שאת הבלוג שלי קוראים המוני אדם הייתי כותבת בצורה מאד רשמית, או לא כותבת בכל...
קראתי גם את המאמר בלוגים לימודיים: אינטראקציה בין-אישית וקבוצתית. ראשית אני רוצה לספר לכן, שאחת מכותבות המאמר היא דר' נילי מור!!! ונראה לי שהמחקר נעשה על קורס מאד דומה לשלנו...
אני רוצה להתייחס להמלצות המחקר לגבי האינטראקציה בין הסטודנטים בבלוגים לימודיים. המלצות אלה (שנובעות ממצאי המחקר) מטרתן לעודד אינטראקציה בין אישית בין הסטודנטים ולהלן פירוטן (דעתי על כל המלצה תכתב בכתב נטוי)
1. "יצירת תחושת קרבה בקהל הקוראים"- כתיבה בבלוג בשפה נעימה (לא מתנשאת ולא פשוטה) ובחירת נושא הקרוב לעולם הקבוצה, עשויים לסייע להשגת מטרה זו.
2. "שיתוף במחשבות, התנסות מעולם העבודה, תחושות הקשורות ללמידה או חוויות אישיות, עדיף על הצגת מידע גרידא"- מסכימה עם כל מילה! כל הפוסטים שנכתבו בעקבות דרישתה של דר' נילי מור, היו מבחינתי מאולצים, לא חווייתיים ואולי אפילו מעיקים... גם כאשר קראתי פוסטים של חברות הגבתי בצורה שטחית הרבה יותר מאשר לפוסטים שנכתבו מבחירה.
3. בקשת משוב מהקוראים- אכן, כאשר שאלתי לדעתן של הקוראות, קיבלתי יותר תגובות. גם כאשר פירסמתי את את הפוסט החדש, קיבלתי יותר צפיות ויותר תגובות.
4. היענות כותב הבלוג לתגובות הקוראים- לקראת סוף הקורס פונקציה זו באה לידי ביטוי גם אצלי וגם אצל חברותיי. כאשר כתבתי למישהי תגובה, מצאתי את עצמי מבקרת יותר בבלוג שלה, כדי לראות אם הגיבה לתגובתי. גם בבלוג שלי ראיתי שלעתים הגבתי לתגובה ומצאת תגובה נוספת של אותה מגיבה.
לסיכום, אם תרצו את המלצתי,
* לא כדאי לכפות נושאים לכתיבה.
* לכותבות הבלוגים חשוב מאד נושא הבלוג והן רוצות שהפוסטים יהיו קשורים אליו.
* יש לדאוג שברשימת הבלוגים יהיו לכולן קישורים, כתובות שלא היה להן קישור לא נכנסתי אליהן, וחבל...
* יש לדאוג שברשימת הבלוגים יהיו לכולן קישורים, כתובות שלא היה להן קישור לא נכנסתי אליהן, וחבל...
חוץ מזה, הבלוג הוא כלי מדהים, אני שמחה שהכרתי אותו.
שלכם,
אילנית.
שלכם,
אילנית.
...אילנית יקרה,
השבמחקהאמת, זו הפעם הראשונה שאני קוראת בלוג שלך והופתעתי.
נהניתי מכתיבתך, הזדהתי עם הרבה ובמיוחד אהבתי את הכנות שלך.
שבוע נפלא!
הי אילנית,
השבמחקאני אוהבת לבקר בבלוג שלך כי הוא תמיד מעניין ומפתיע מחדש.
אני מסכימה עם אפקט "הקרבה" שאת מציגה- כאשר הפוסטים והכתיבה באה מתוכך היא באמת משדרת קרבה וגוררת אחריה יותר תגובות.
זה מזכיר לי את מה שכתבתי בבלוג שלי אודות הקרבה של הכותב המבקש מקוראיו להגיב ובעקבות כך יוצר יותר תגובה לרשימותיו.
שבוע טוב!
דבורה
אילנית שלום: כמו תמיד אני נהנת לבקר בבלוג שלך. מה שנחמד שאת כותבת ועושה ההמלצות שלך באות לביטוי בבלוג האישי שלך. לי אישית היה קצת קשה להתחבר לכתיבה המונית ובעיקר אנונמית(חוסר ההכרות האישי) יצר אצלי תחושת ניכור. בבלוג שלך תמיד הרגשתי נוח ונעים לכן שולחת לך תודה, נורית
השבמחקאורית יקרה,
השבמחקהמון תודה!
היי דבורה,
אני כבר נכנסת לבלוג שלך...
לנורית,
כמו שבוודאי קראת בפוסט, אני מסכימה איתך לגבי תחושת הניכור בתקשורת המונית.
תודה על המלים החמות.
אילנית.
אילניתי
השבמחקאת כבר יודעת שאני נהנית מאוד לקרוא את הבלוג שלך
הקריאה זורמת ומהנה משום בחירת המילים ויצירת כמופת כל פעם מחדש, מי שעדיין חושב שיש תחליף בקריאת ספרים מוזמן לקרוא את הבלוג שלך בכדי להבין איזו השפעה יש לקריאה על השפה והכתיבה.
אני רוצה להתייחס להמלצותיך,
1. זה הבלוג שלך את לא צריכה להתנצל- כתבי מה שאת רוצה...
2. * לא כדאי לכפות נושאים לכתיבה. * לכותבות הבלוגים חשוב מאד נושא הבלוג והן רוצות שהפוסטים יהיו קשורים אליו. - מסכימה איתך, אם ביקשו שנבחר נושא אז המשימות מאלצות אותנו לא להתייחס לנושא.
3.* יש לדאוג שברשימת הבלוגים יהיו לכולן קישורים, כתובות שלא היה להן קישור לא נכנסתי אליהן, וחבל... - כל מילה מיותרת, אולי כך ניתן להיות באמת מעורבים, לקרוא ולהגיב לפוסטים.
כמוך גם אני שמחה מאוד שהכרתי את הבלוג, כלי נהדר לשיתוף למשל הורים על הנעשה בגן... רק צריך זמן בשביל זה...
אילנית
השבמחקעוקבת באופן קבוע אחרי הפוסטים.בתור קוראת ראשונה,
איני מצליחה להגיב ראשונה ולכן תגובתי מגיעה מאוחר...
מסכימה עם דברייך,וכרגיל נהנית לקרוא..
סוף שבוע טוב
יעל
מור???
השבמחקתודה על תגובתך.
את לומדת איתי?
היי יעלי,
השבמחקבפוסט האחרון הגבתי לעצמי ראשונה, כדי שבעיה זו לא תחזור.
אעשה כך גם להבא.
תודה על תגובתך,
אילנית.